סנסט הולידנגס בע"מ נ' ברודשנדל אהרון

החלטה

1.התובעת, אשר הינה חב' העוסקת בתחום הנדל"ן, הגישה תביעה כספית כנגד הנתבע לתשלום סך של 300,000 דולר.

על פי הנטען בכתב התביעה נחתם הסכם למכירת מגרשים. על פי ההסכם נספח א' לכתב התביעה היו למר גאייר וילדבאום שהנתבע שימש כמיופה כוחו מגרשים באזור גבעת אהוד ביו"ש.

על פי ההסכם, רכשה הנתבעת את המגרשים הנ"ל תמורת 40,000 דולר עבור כל יחידת דיור ובסה"כ 10 יחידות דיור.

ביום 22.8.02 בפגישה שנערכה בין הצדדים, סוכם כי הנתבע כמיופה כוחו של וידלבאום ירכוש בחזרה את המגרשים שנמכרו קודם לכן מהתובעת.

סיכום פגישה זו מצאה את ביטויה בנספח ב' לכתב התביעה.

התובעת טענה בכתב התביעה כי הנתבע עדיין חב לה את הסך של 300,000 הוא יתרת התמורה, כאמור בנספח ב'.

2.במסגרת הבקשה לרשות להגן מעלה הנתבעת את הטענות הבאות:

ראשית, מעיון בהסכם נספח א' הוא ההסכם הראשון שבו רכשה התובעת את המגרשים עולה כי הנתבע שימש כמיופה כוח בלבד של מר וידלבאום ובתוקף כך הוא אף חתם על ההסכם.

לפיכך, בנסיבות אלה וככל שלנתבעת טענות בגין הפרת ההסכם, אזי עליה להפנות את טענותיה למר וידלבאום.

שנית, בידו נמצא צילום שיק שמשכה התובעת לפקודת מר וידלבאום ע"ס 280,000 דולר שמועד פרעונו היה ביום 15.6.01, דהיינו כ-6 לאחר חתימת נספח א' אשר אינו מציין את המועד המדויק בו נחתם ההסכם. על פי השיק הנפרע הוא כאמור מר וידלבאום ולא הוא עצמו, עובדה המוכיחה כי למעט היותו מיופה כוחו, אין לו קשר לעסקה בין הצדדים.

שלישית, כתב התביעה הוגש ביום 20.2.08 ומיום החזר הכספים כאמור לעיל חלפו להם יותר מ-7 שנים ולפיכך יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

רביעית, אף לגבי נספח ב' הוא חתום עליו כנציגו של מר וידלבאום ואינו חתום כמי שנטל עליו אחריות אישית.

לא זו אף זו, אין בנספח ב' לכתב התביעה סממנים הנדרשים לצורך הקביעה כי המדובר בחוזה למכירת מקרקעין, לרבות זיהוי המקרקעין וגמירות הדעת הנדרש, זיהוי הרוכש. בנוסף, בנספח ב' מצוי תנאי מתלה שהינו קבלת הלוואה מהבנק ולא ברור האם התנאי המתלה קוויים.

בנסיבות אלה לא יכלה התובעת למכור על פי נספח ב' את מה שאינו בבעלותה וכי מי שהיתה בעלת המגרשים הינה חב' קלמטיס אוברקיז בע"מ.

3.בחקירתו הנגדית שב הנתבע והעיד כי הוא לא היה מעולם שותפו של מר וידלבאום וכי היה מיופה כוחו בלבד.

עוד עולה מחקירתו כי העסקה בין הצדדים בוטלה עוד בחודש ינואר 2001 ואשר בעקבותיה הוחזרו הכספים.

לטענתו, העסקה עם אותו משקיע חוץ חדש לא בוצעה מעולם.

4.לאור חקירתו של הנתבע ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי בנסיבות העניין יש להיעתר לבקשה לרשות להגן, כאשר הטענה העיקרית שיש להכריע בה בתיק זה האם יש מקום לחייב את הנתבע בסכום התביעה ככל שתוכח וזאת לאור טענתו כי הוא פעל בעניין בתור מיופה כוח ולפיכך אין להפנות את התביעה אליו באופן אישי אלא כלפי מר וידלבאום.

בנוסף, מחקירתו הנגדית של הנתבע עולות שאלות מתחום דיני המקרקעין ובפרט לאור הימצאותן באזור יהודה ושומרון.